אז על פניו, נשמע כמו פתרון בריא ממש – אין במצה כמעט כלום!
אין מלח – מצוין מבחינת נתרן,
אין שמן – מצוין לירידה במשקל,
אין מייצבים ומשפרי טעם כמו בלחם,
אין סוכר – מצוין לסוכרתיים…
נשמע כביכול פתרון מושלם של ממש.
אבל… רגע, נשאיר את התשובה לסוף – וננסה רגע להבין מה בעצם ההבדל בין מצה ללחם ברמה המהותית.
ח”י רגעים, 17 דקות.
זה מה שמבדיל בין לחם למצה.
ומה קורה בח”י רגעים אלו?
חיים!
כן כן, זה לא משהו סימבולי בלבד, אלא זה מדויק ממש.
מרגע בו פוגש הקמח את המים – נוצרים חיים!
מאיפה מגיעים החיים? איך הם מתפתחים?
ולמה הם משנים באופן כל כך משמעותי את המאפה, ממצה קשה ויבשה ללחם רך ואוורירי?
אז תכירו – חברו הטוב של האדם!
לא, לא כלב. חיידקים ושמרים!
הם בלתי נראים עבורנו, אבל אילו רק היינו יכולים לראות דברים קטנים ממש – היינו רואים את החיידקים מתעופפים להם בכל מקום סביבנו, ואת השמרים נחים להם בקמח שלנו. ממש כך.
אך הם אינם במצב פעיל… החיידקים באוויר נמצאים בחיפוש מתמיד לבית חם ולח, והשמרים נמצאים בתרדמת עמוקה בקמח שעל מדפי הסופר.
והנה קורה הקסם! הקמח נפגש עם המים – והחיידקים מתעוררים לחיים!
ח”י רגעים; אומרים חז”ל; זה מה שצריך כדי שיווצרו החיים…
והנה החיידקים והשמרים כבר שמחים ומתרבים להם בבצק שלנו.
נשמע לא כל כך נחמד? אז זהו, שזה דווקא כן.
וכדי לענות לשאלה האם מצה היא באמת בריאה יותר מלחם, אנחנו צריכים להכיר עוד שחקן ראשי:
מערכת העיכול שלנו.
אנחנו רגילים לחשוב שמערכת העיכול שלנו זו מערכת כל יכולה – הרי כזה הוא שמה; עיכול.
היא אמורה לעכל את הכל…
אז זהו, שלא בדיוק.
זו היתה ההנחה הרווחת הרבה לפני ההבנה העמוקה של המדע שבעצם מערכת העיכול שלנו היא הרבה מעבר לעוד מערכת. והיא ממש לא עצמאית, יש לה קשר ושותפות עם העולם החיצון בדיוק כמו לעיניים, לידיים ולאוזניים שלנו.
מערכת העיכול בעצם לא יודעת לפרק ולעכל את כל המזון. היא צריכה עזרה בכך.
והעוזרים הטובים ביותר שלה הם יצורים קטנים ובלתי נראים לעין – חיידקים. הם נמצאים בתוכה ועוזרים לגוף שלנו לעכל את המזון.
אבל לא רק זה, במשך דורי דורות היה האדם משתף פעולה עם יצורים קטנים שהיו לו לבני בית; החיידקים והשמרים – כדי שיעזרו לו לעכל את המזון עוד לפני שהגיע למערכת העיכול.
יוגורט, לאבנה, ירקות כבושים, כרוב כבוש, יין, לחם…
כל אלו מזונות אשר עברו כבר תהליך ”עיכול” מקדים על ידי חיידקים ושמרים.
הם פירקו עבורנו את החלבונים, הסוכרים והמינרלים השונים והפכו אותם לזמינים יותר עבור הגוף שלנו.
הם הקלו על מערכת העיכול שלנו בעבודה קשה זו, ואף השאירו אחרי העבודה שלהם ערך מוסף – ויטמינים שבכלל לא היו במזון לפני שהם נכנסו לפעולה.
וכך הכרוב הכבוש מועשר בויטמין K שבכלל לא היה שם קודם, וכך גם מאכלים מותססים רבים אחרים עשירים ברמה גבוהה יותר בויטמינים שונים.
והגוף?
וואו, כמה שזה מקל על הגוף שלנו!
כאבי בטן, נפיחות, תשישות ותחושת עייפות – כל אלו יורדים משמעותית פשוט כי הגוף פנוי יותר.
אשכרה מישהו לקח ממנו חלק משמעותי מאוד בעבודה!
זוכרים את הרגע שבו קניתם מכשיר חדש לבית; נגיד שואב אבק או מדיח; כמה זה הקל עליכם?
אז ממש כך מרגיש הגוף. ברגע שהמזון שמגיע אליו עבר תהליך עיכול מקדים על ידי חיידקים ושמרים –
לגוף מתפנה המון זמן. הוא יכול להשקיע אותו בריפוי, בעיכול יסודי יותר של המזון, במנוחה, בניקוי… והתוצאה היא המון אנרגיה פנויה עבורנו!
ורגע… בחזרה למצה או לחם – מנחשים את התשובה? אני מאמינה שכן.
מצה היא לא פתרון בריא… כי בעצם כל העבודה הקשה בעיכול שלה נשארת עלינו (אולי לא סתם זה נקרא לחם העוני?), בזמן שבלחם – העבודה כבר נעשתה על ידי העוזרים שלנו!
ולא, לא רק בלחם – בעוד המון מזונות נוכל להשאיר את העבודה הקשה עבור העוזרים שלנו.
לבאנה ויוגורט הם בריאים יותר מחלב, ירקות כבושים הם בריאים יותר מאשר סתם ירקות, ומאכלים עם קטניות מותססות מכילים בתוכם המון רכיבים בריאים וזמינים יותר.
אז… מוכנים?
בואו נכין כמה כאלה יחד!
כרוב כבוש מועשר בויטמין K
מצרכים:
- צנצנת זכוכית גדולה וישרה עם פתח רחב
- צנצנת זכוכית קטנה
- בד כותנה
- ראש כרוב במשקל כ-1 ק”ג
- 4 כפיות מלח דק
- אופציה: 1 גזר
אופן ההכנה:
- מגררים את הגזר על פומפיה דקה ומעבירים לקערה גדולה.
- פורסים את הכרוב דק (מלבד האמצע שלו) ומוסיפים לקערה.
- מוסיפים את המלח לקערה, מערבבים עם הגזר והכרוב וסוחטים אותם היטב בעזרת הידיים – המגע בסחיטה הידנית מכניס אנרגיה טובה למזון שלנו וזה כמובן רק מוסיף.
- מכניסים חלק מהתערובת לצנצנת הגדולה ודוחסים ככל האפשר בעזרת היד/מערוך עץ.
- מוסיפים לצנצנת מנה נוספת של כרוב וגזר, עושים את התהליך מחדש – וחוזר חלילה עד להתמלאות הצנצנת.
- מניחים את הבד על פתח הצנצנת ודוחסים אותו פנימה בעזרת הצנצנת הקטנה.
- ממלאים את הצנצנת הקטנה במים/אבנים/משקולת אחרת ומשאירים את הכרוב כך ליומיים שלושה על השיש.
- מוציאים את הצנצנת הקטנה עם הבד מהכלי ודוחסים שוב את הכרוב בעזרת מזלג או כלי מיוחד, על מנת להוציא את הבועות.
- מכניסים את הבד עם הצנצנת והמשקולת חזרה ומשאירים לעוד שבוע-שבוע וחצי.
- כאשר הכרוב הוא לטעמכם, ניתן להעבירו לצנצנות סגורות, לשמור במקרר וכמובן לא לשכוח להוסיף לארוחה!
טורטיות קינואה עשירות בברזל
מצרכים:
- 1 ½ כוס קינואה לבנה (לאחר השריה של כ-8 שעות)
- ½ כוס מים
- ½ כפית מלח
אופן ההכנה:
- מעבירים את הקינואה המושרית למסננת ושוטפים היטב תחת זרם מים.
- מעבירים את הקינואה השטופה לבלנדר ומוסיפים את המים, המלח וגם תוספות אם רוצים (פטרוזיליה/כוסברה/שמיר/תבלינים).
- טוחנים יחד את כל המצרכים לבלילה חלקה ואחידה.
- מחממים מחבת (חשוב – מחבת שלא מצריכה שימוש בשמן).
- כאשר המחבת חמה (כאשר במרחק אורך אצבע מהמחבת מורגש חום עז) – יוצקים עליה בלילה ממצקת מלאה ומשטחים את הטורטיה בעזרת המצקת בסיבובים, כמו קרפ.
- ממתינים עד ששולי הטורטיה מתחילים להתנתק מהמחבת, הופכים אותה ומחכים עד שהיא מוכנה.
- מעבירים את הטורטיה המוכנה לצלחת וחוזרים על הפעולה עד לסיום הבלילה.
הקינואה בטורטיות האלה מספקת לגוף שלנו יותר ברזל מסתם קינואה מבושלת, בזכות ההשריה שעוזרת לברזל ולויטמינים שבקינואה להספג בגוף טוב יותר.
לחם כוסמת
מצרכים:
- כ-4 כוסות כוסמת ירוקה לאחר השריה של 8 שעות (אופציה – לאחר הנבטה)
- כ-1 ½ כוסות מים
- ככפית מלח
אופן ההכנה:
- נטחן את הכוסמת יחד עם המלח והמים עד לקבלת בצק במרקם מעט נוזלי. כדאי להוסיף את המים בהדרגה עד לקבלת המרקם הרצוי.
- נשאיר את הבצק בקערה על השיש לתסיסה של 7-9 שעות.
- נעביר את הבצק לתבנית לאפיית לחם, מרופדת בנייר אפייה.
- נאפה את הלחם בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-40 דקות.
